השלישי
איך אנחנו כל הזמן מפספסים את השלישי?
כי הוא מתון?
כי הוא שקט?
לא.
כי הוא חדש.
הוא לא מוכר ומאיים. הוא עול האחריות של יצירת עולם חדש שהחוקים והגבולות שבו טרם התקיימו.
אז אנחנו מושכים. מושכים ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה, למעלה ולמטה העיקר לא לראות את שלישי. מאבק הכיוונים מסמא ומשכר ובעיקר מרגיש מוכר ומנחם.
אבל בורא עולם ממזר חכם. הוא מקשיח את ליבנו כי הוא יודע שאנחנו רכיכות. הוא יודע שאם יניחו לנו אנחנו לא נקום מהמיטה. הוא יודע שאם יתנו לנו אנחנו רק ניקח ונאחסן. נאגור. נתבצר ונתחפר. אז הוא מקשיח את ליבנו כדי שלא יהיה פה נחת. כדי ש״ההוא״ יראה איום גדול יותר ממה שהוא בפועל. כדי שה״הם״ יראו כמו שדים ומפלצות. ואז נמשוך. כל אחד לשלו בתורות ובלי תורות עד שהחבל יקרע בקול גדול וכולנו נעוף אחורה קילומטרים מההדף.
ואז נקום.
נתעורר מהקשיחות והזעם ונגלה עולם חדש.
ומי אני?
אני רוצה לרוץ לזו על הגדר ולהגן עליה מההדף. לומר לה ״עזבי את כל הלבבות הפועמים. את מרפה להם את החבל, את מסתירה את השלישי”.
אבל אני על הגדר. אני בלתי נראית. אני השלישי.